"אין כניסה לשחורים"
האירוע שזעזע את המדינה השבוע, הוא הרצח של מעיין ספיר בת 15 שנחנקה למוות בידי נער אתיופי בן 16 מרחובות. תולדותיו של הנער מלאים במעשים פליליים, כאילו היה בן חסותו של אל-קאפונה. עברו זה, הרצח מתווספים לזיכרון הקולקטיבי החברתי המעצב סטריאוטיפ עודות קהילה שלמה.
בעודי מתאבל על הילדה, חושב מה יהיה איתנו -החברה הישראלית? מי אחראי על הפיתוח מגפת האלימות? מספר לי חבר על שני שלטים עם המשפט "אין כניסה לשחורים" שהוצבו בשני מקומות שונים, בכביש אלוף שדה, ובכניסה לעיר רחובות. לגרסת המשטרה (כפי שפורסם (ב"וואלה"), זהו פרסום של חברת קוסמטיקה.
בגלל חוסר שקט שליווה אותי מסר המילים שנבחרו בקפידה, נסעתי לראות במו-עיניי. תכננתי, לבקש מהחברה, להסיר את השלט ולו רק לשם נימוס, בכדי לחסוך תחושות מיותרות מאזרחים שצמחו לתוך מציאות שתופסת את הצבע השחור כשלילי, החל מחפצים כלה בבני אדם, תוך שימוש בכל אמצעי הפצה העומד לרשותה, ומכאן הלוגיקה מאוד פשוטה. בדרך חושב על החברה המסחרית חסרת הטאקט שתולה שלט כזה, בעיר בה בוצע הרצח, יום אחרי האירוע.
כשהגעתי למקום, להפתעתי השלט כבר הוסר. הסיבה להסרת הפרסום לא ברורה. אולי, באמת מטעמי נימוס ואולי אין חברה כזאת. בכל מקרה המסר עבר. קצר ולעניין כפי ש"קופירייטר" טוב יודע לעשות. לפחות נמנעו תחושות מיותרות מהנוסעים של אותו היום.
מעניין שהשילוט הופיע עם עיתוני הבוקר של יום ראשון, העביר את המסר, ונעלם כאילו לא היה. המחשבות לא הרפו, מחר בבוקר תפרסם חברה חדשה תוצרת כחול לבן בכניסה לתל-אביב, "אין כניסה ללבנים" . אז כבר אין ערבות, שתגובת המשטרה תהיה שזוהי פרסומת להלבשה תחתונה.
השפעתן של המילים "אין כניסה לשחורים" עדיין מהדהדות בראש. התחלתי מתכנן את צעדיי במידה ואתקל בהן, בשלט הראשון שאראה אסע במהירות ואחמוק מהשוטר שיעמוד בסמוך ויעצור לבדיקה כל שחור שניכנס לעיר.
בשלט השני אתפלל שאין רמזור קרוב לשילוט ממבטים שינעצו בי מימין ומשמאל כשאני בנתיב המרכזי, שננטש בחופזה. מצבי הנפשי הפיזי תאם את התחושה הלאומית בה נתונה המדינה. שואל שאלות מתי יגמר הסיוט? מה הסכנה שמחכה מעבר לפינה? מלבישים עליך אחריות של כל הקהילה למרות שהקשר היחיד בינך לבין הרוצח הוא חוסר יכולת משותף להסוות את עצמך.
הקהילה האתיופית מונה כמאה אלף אזרחים דוברת לפחות ארבע שפות, לכל קבוצה אתנית אופי ,תרבות , שפה ומוצא וגיאוגרפי שונים בעלי חלוקה פנימית, רצה הגורל שהשונות בתוכה נמחק.
המדהים הוא בכל פעם שנפגע מי שאינו ממוצע אתיופי יוצא השד מהבקבוק ומתברר קיומם של שתי קהילות בלבד במדינה ישראל: אתיופים וכל השאר. או של שתי חברות בעולם של :שחורים ולבנים. ברגע מתאדים כל השסעים העדתיים והלאומיים האחרים..
ופתאום אתה מבין למה חיים הפך לחיימוביץ' סרגיי הפך לשרגא. רק "הולו-אגרש" שעברתה את שמה ללבנה, נשארה יתומה לא רק משמה, אלא גם חברתית.
עתידה של החברה נמצא בסיכון יותר מתמיד בגלל טרור חברתי, בעוד אנחנו מתעסקים בשמות גנאי, בסטריאוטיפים, בשחור ולבן, בסוס הטרויאני הווירטואלי. וירוס בשם אלימות כבר עושה את שלו עמוק בתוך החברה, קוטל ללא אבחנה גילאית. משפחות נותרות חלולות מבפנים ומבחוץ. בעוד המשטרה עסוקה בפרשת אינטליגנציה של האליטה. צד אותנו וירוס אנושי מתוצרת בית. מכל הצבעים, מכל העדות שמכרסם אותנו היטב מבפנים.
www.iaej.org.il
האירוע שזעזע את המדינה השבוע, הוא הרצח של מעיין ספיר בת 15 שנחנקה למוות בידי נער אתיופי בן 16 מרחובות. תולדותיו של הנער מלאים במעשים פליליים, כאילו היה בן חסותו של אל-קאפונה. עברו זה, הרצח מתווספים לזיכרון הקולקטיבי החברתי המעצב סטריאוטיפ עודות קהילה שלמה.
בעודי מתאבל על הילדה, חושב מה יהיה איתנו -החברה הישראלית? מי אחראי על הפיתוח מגפת האלימות? מספר לי חבר על שני שלטים עם המשפט "אין כניסה לשחורים" שהוצבו בשני מקומות שונים, בכביש אלוף שדה, ובכניסה לעיר רחובות. לגרסת המשטרה (כפי שפורסם (ב"וואלה"), זהו פרסום של חברת קוסמטיקה.
בגלל חוסר שקט שליווה אותי מסר המילים שנבחרו בקפידה, נסעתי לראות במו-עיניי. תכננתי, לבקש מהחברה, להסיר את השלט ולו רק לשם נימוס, בכדי לחסוך תחושות מיותרות מאזרחים שצמחו לתוך מציאות שתופסת את הצבע השחור כשלילי, החל מחפצים כלה בבני אדם, תוך שימוש בכל אמצעי הפצה העומד לרשותה, ומכאן הלוגיקה מאוד פשוטה. בדרך חושב על החברה המסחרית חסרת הטאקט שתולה שלט כזה, בעיר בה בוצע הרצח, יום אחרי האירוע.
כשהגעתי למקום, להפתעתי השלט כבר הוסר. הסיבה להסרת הפרסום לא ברורה. אולי, באמת מטעמי נימוס ואולי אין חברה כזאת. בכל מקרה המסר עבר. קצר ולעניין כפי ש"קופירייטר" טוב יודע לעשות. לפחות נמנעו תחושות מיותרות מהנוסעים של אותו היום.
מעניין שהשילוט הופיע עם עיתוני הבוקר של יום ראשון, העביר את המסר, ונעלם כאילו לא היה. המחשבות לא הרפו, מחר בבוקר תפרסם חברה חדשה תוצרת כחול לבן בכניסה לתל-אביב, "אין כניסה ללבנים" . אז כבר אין ערבות, שתגובת המשטרה תהיה שזוהי פרסומת להלבשה תחתונה.
השפעתן של המילים "אין כניסה לשחורים" עדיין מהדהדות בראש. התחלתי מתכנן את צעדיי במידה ואתקל בהן, בשלט הראשון שאראה אסע במהירות ואחמוק מהשוטר שיעמוד בסמוך ויעצור לבדיקה כל שחור שניכנס לעיר.
בשלט השני אתפלל שאין רמזור קרוב לשילוט ממבטים שינעצו בי מימין ומשמאל כשאני בנתיב המרכזי, שננטש בחופזה. מצבי הנפשי הפיזי תאם את התחושה הלאומית בה נתונה המדינה. שואל שאלות מתי יגמר הסיוט? מה הסכנה שמחכה מעבר לפינה? מלבישים עליך אחריות של כל הקהילה למרות שהקשר היחיד בינך לבין הרוצח הוא חוסר יכולת משותף להסוות את עצמך.
הקהילה האתיופית מונה כמאה אלף אזרחים דוברת לפחות ארבע שפות, לכל קבוצה אתנית אופי ,תרבות , שפה ומוצא וגיאוגרפי שונים בעלי חלוקה פנימית, רצה הגורל שהשונות בתוכה נמחק.
המדהים הוא בכל פעם שנפגע מי שאינו ממוצע אתיופי יוצא השד מהבקבוק ומתברר קיומם של שתי קהילות בלבד במדינה ישראל: אתיופים וכל השאר. או של שתי חברות בעולם של :שחורים ולבנים. ברגע מתאדים כל השסעים העדתיים והלאומיים האחרים..
ופתאום אתה מבין למה חיים הפך לחיימוביץ' סרגיי הפך לשרגא. רק "הולו-אגרש" שעברתה את שמה ללבנה, נשארה יתומה לא רק משמה, אלא גם חברתית.
עתידה של החברה נמצא בסיכון יותר מתמיד בגלל טרור חברתי, בעוד אנחנו מתעסקים בשמות גנאי, בסטריאוטיפים, בשחור ולבן, בסוס הטרויאני הווירטואלי. וירוס בשם אלימות כבר עושה את שלו עמוק בתוך החברה, קוטל ללא אבחנה גילאית. משפחות נותרות חלולות מבפנים ומבחוץ. בעוד המשטרה עסוקה בפרשת אינטליגנציה של האליטה. צד אותנו וירוס אנושי מתוצרת בית. מכל הצבעים, מכל העדות שמכרסם אותנו היטב מבפנים.
www.iaej.org.il
דני אדמסו
מנכ"ל אגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה www.iaej.org.il
מנכ"ל אגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה www.iaej.org.il
